פסק-דין בתיק עש"א 4291-04-10

1.         בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת רויטל באום מיום 17.3.10, בדבר חלוקת יתרת כספים בין זוכים, שנותרו בתיק ההוצל"פ נשואי ההחלטה, לאחר מימוש נכס של המשיבים 8 ו - 9 בסך של  485,381.54 ש"ח וזאת בהתאם לחלוקה שבסעיף 76 לחוק ההוצאה לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 (להלן:" החוק")

כב' הרשמת נתנה בהחלטתה רשות הערעור והמערערת הגישה ערעור זה בעקבות הרשות שניתנה.

2.         על פי דוח כונס הנכסים נכון ליום 25.2.10 נותרו בקופת הכינוס סך של 485,381.54 ש"ח  ומכיוון שמקרקעין שמומשו היו בבעלות שני החייבים, המשיבים הנ"ל הרי שמחצית הסכום מגיעה לכל אחת מהם וכב' הרשמת קבעה את חלוקתם  כאמור בסעיף  15.5, 18.3 ו - 18.4 להחלטתה.

3.         העובדות הצריכות לעניין הן אלה; בתיק ההוצל"פ נשוא הדיון מומש ביתם של המשיבים 8 ו-9 בהליך כינוס וזאת בתיק הוצל"פ שמספרו 02-19242-04-6 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). הליכי מימוש המקרקעין ננקטו ע"י המשיב 1 ומי שמונה ככונס נכסים למכירת הנכס היה המשיב 2 משיבים אלה הם בגדר משיבים פורמליים והם אדישים להחלטה נשוא הערעור. 

המערערת אשר היה לה, לטענתה, משכון בדרגה שנייה, למשכון הראשון שהיה למשיב 1 הגישו בקשה להעביר את יתרת הכספים שנותרו לאחר סילוק החוב מהמימוש להם.

דא עקה, כלל הנושים התנגדו לחלוקה מעין זו והמשיב 3 אף הגיש תובענה למתן פסק דין הצהרתי, לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 371/07 לפיו ביקש להכריז על בטלות המשכון הנטען. ואומנם לאחר דיון נתן ביהמ"ש המחוזי פסק דין (מפי כב' השופט מ. רניאל) ביום 14.5.09, לפיו נקבע כי המשכון בדרגה שנייה הנ"ל בטל (להלן: " פסה"ד המחוזי".

4.         המערערת לא השלימה עם פסק דין זה וכפי שנמסר במועד הדיון שהתקיים בפניי, עומד ותלוי ערעור בעניינה בבית משפט העליון. דא עקה, ביום 28.10.10 מסר ב"כ המשיב 3 הודעה לפיה נמחק הערעור הנזכר בשל חוסר מעש.

משכשלה המערערת בביהמ"ש המחוזי ומבוטל המשכון, היא הגישה תביעה כנגד המשיבים 8 ו - 9 בתיק תמ"ש 12591-07-08 במסגרתו ניתן פסק דין, בהסכמה, לפיו חויבו משיבים אלה לשלם למערערת התובעת שם סך של לא פחות מ - 3.5 מיליון ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ובצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 100,000 ש"ח בצירוף מע"מ (ראה; פסיקתה שהוגשה במצורף לערעור). כב' הרשמת התייחסה לפסק דין זה אולם סירבה להביאו בחשבון לעניין חלוקת יתרת הכספים.

בהקשר זה יודגש  כי על אף הביקורת בהחלטה נשוא הערעור על דרך השגת פסק הדין, לא טרחה  המערערת לצרף את כתב התביעה, הסכם פשרה או כל מסמך אחר מלבד הפסיקתא האמורה וזאת כדי להבין על יסוד מה ניתן פסק הדין בסכום הגבוה הנ"ל.

            המחלוקת שבין המערערת לצדדים המשיבים נוגעת למידת חלקו של כל אחד מהם ביתרת הכספים שנותרו לאחר המימוש האמור.

טענות המערערת

5.         המערערת טוענת כי בהחלטה נפלו טעויות מהותיות. לטענת החלטת כב' הרשמת נשוא הדיון מבטלת את החלטת בית המשפט המחוזי דבר שלא מתקבל על הדעת וכן החלטת כב' הרשמת מבטלת את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה בתיק תמ"ש 12591-07-08  וגם זאת לא מתקבל על הדעת.

לטענתה, המשיבים 8-9 הודו בהליך בבית המשפט המחוזי כי הם חייבים כספים להוריהם ועל כן הדבר מהווה חיזוק לפסק הדין שניתן בתיק התמ"ש הנ"ל. עוד לטענתה, גם נושא ההתיישנות המוזכר בהחלטת כב' הרשמת איננו יכול לעמוד זאת מכיוון שכב' הרשמת לא יכולה הייתה להשתמש בקביעה זו לחיזוק טענתה בעניין הפיקציה. מי שיכול היה לטעון טענת התיישנות זה רק המשיבים 8 ו -9 והם לא טענו זאת. משהודו משיבים אלה בחוב אמורה הייתה להתחיל תקופת ההתיישנות ממועד הודאתם ואילך. עוד נטען בערעור זה, כי פסה"ד המחוזי קבע כי יש לחלק את הפיקדון שנותר בין בעלי החוב ויש להכיר בכך שהמערערת היא בעלת חוב. אם בית המשפט זה יחליט שיש לחלק את הפיקדון בין בעלי החוב הפסוק כי אז יש להכיר בכך כי המערערת היא בעלת חוב פסוק על פי פסק הדין בתמ"ש הנ"ל. לטענתה, הרשמת נתנה את האפשרות למשיב 3 להציג  קיומו של עיקול לטובתה וזאת למרות שנקבע על ידי בית  משפט המחוזי כי העיקול שהוטל על ידי בנק דיסקונט בטל. ולא הוטל על ידי הבנק עיקול נוסף מאז.  עוד נטען כי לא ניתנה למערערת זכות תשובה לבקשות הנושים השונים שהוגשו בפני כב' הרשמת. לפיכך,לטענתה, יש לבטל את החלטה הרשמת ולקבוע כי המערערת היא נושה בלתי מובטחת אשר זכאית לחלק בפיקדון בהתאם לחלקו היחסי של החוב הכספי לטובתה , ביחס ליתר החובות הפסוקים של יתר נושי המשיבים 8 ו -9. עוד נטען בערעור כי מכיוון שתלוי ועומד ערעור בבית משפט העליון יש לעכב את ביצוע חלוקת הכספים על פי ההחלטה.

טענות המשיבים:

6.         כאמור, המשיבים 1 ו - 2 הביעו עמדה כי יקבלו כל החלטה של בית המשפט.

 המשיבים 3-6 מתנגדים לערעור ומבקשים להשאיר את החלטת כב' הרשמת על כנה, כאשר המשיב 3 טוען כי מדובר בקנוניה ומטרת התביעה כפי שהוגשה לבית משפט המחוזי הייתה לאפשר למשיבים  8-9 לשים ידם על יתרת כספי המימוש בדרך חלופית וזאת לאחר שהשעבוד שנזכר בפסק הדין המחוזי,  בוטל.

לטענתם, רשמת ההוצל"פ היתה ערה לקנוניה ומעשה התרמית שנרקם בין ונדר באמצעות אחיה של מטילסקי לבין בני  הזוג מטילסקי וקבעה בצדק כי התביעה שהתיישנה מזמן היא לא אחר  מאשר פיקציה שנועדה למלט את כספי המימוש מנושי מטילסקי.

המשיב 3 טוען כי אין כל ממש בטענת המערערת לגבי ביטול העיקול שהוטל בזמנו לטובתו ואשר בוטל בהחלטת כב' השופט רניאל והוא מפנה להחלטת הרשמת שהתייחסה לכך במסגרת החלטתה נשוא הערעור וזאת בעקבות בקשתו של משיב זה לעיון חוזר בהחלטה קודמת מיום 11.3.10. לטענתו, הוא הטיל במסגרת ת.א. 7247/03 עיקול שהליכי הגבייה בגינו ננקטים במסגרת תיק הוצל"פ 02-37124-08-1 העיקול הוטל אצל כונס הנכסים עו"ד ריבנוביץ על כספי המגרש שמספרו 794 בקיסריה הידועה כחלקה 1 בגוש 10633 (להלן :"המקרקעין"). לפיכך אין מדובר באותו עיקול שצויין בפסק דינו של  השופט מ' רניאל שאומנם בוטל אלא בעיקול אחר.

יש לציין כבר כאן כי עפ"י המסמכים שצורפו, אומנם, בקשתו של המשיב 3 לעיון חוזר בפניי  הרשמת בעניין הנ"ל נענתה והרשמת הורתה בהחלטה מיום 17.3.10  כי חלוקת הכספים תשתנה ע"י רשימת הזוכים שהטילו עיקול ופתחו תיק הוצל"פ. הרשמת הורתה לכונס להמציא רשימה כאמור תו שהיא מציינת כי "עיקולים שהוטלו ע"י בית משפט בלא שנפתח ע"י אותו נושה תיק הוצל"פ-אינם רלבנטיים, ואין צורך לציינם וזאת נוכח הוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל".